עמוד הבית  |  סוגי הופעה  |  הדרכה ולימוד  |  שרותים מוסיקליים  |  מוצרים מוסיקליים  |  וידאו  |  צור קשר  |  אודות  
1. למה כדאי לשיר בקבוצה 2 .למה כדאי לנגן בגיל מבוגר 3. על נפלאות המוסיקה - מצגת 4 . לשיר ביחד - על השירה בציבור - השירים הפופולריים ביותר.

להלן מחקר הסובר שכדאי לשיר : אדם ששר הוא יותר מאושר מחקר: רמת האושר ואיכות החיים של אנשים שמשתתפים במקהלה גבוהה יותר, ולא מספיק לשיר באמבטיה אלכס דורון | 22/7/2008 18:41 זה אולי נשמע טריביאלי בהתחלה, אבל עכשיו יש ביסוס מחקרי לנתון הבא: שירה בקול רם שמתבצעת לצדם של אנשים נוספים משפרת את מצב הרוח ומשרה תחושה של אושר. מחקר שנערך באוסטרליה, גרמניה ובריטניה בחן את איכות החיים של 1,100 בני אדם ששרים באופן קבוע במקהלות ובחוגי זמר, בהשוואה לזו של אזרחים "רגילים" שאינם מזמרים על בסיס קבוע בשעות הפנאי שלהם. בראש המחקר עמד פרופ' דון סטיוארט, ראש היחידה ללי מודי בריאות הציבור והקהילה באוניברסיטת גריפית' במדינת קווינזלנד באוסטרליה, והוא נערך בסיוע מרכז המחקר ע"ש סידני דה-האן בקנט, בריטניה. הממצאים הוצגו בשבוע שעבר בכנס שנערך בבריסביין. חברי המקהלות שהשתתפו במחקר דיווחו על איכות חיים ותחושה של שביעות רצון גבוהה ביחס לאנשים שאינם מתאמנים בשירה.98% מהנשאלים קבעו כי איכות חייהם הודות להשתתפות הקבועה במקהלה היא "בין טוב למצוין", ובאופן כ ללי יותר, 81% הגדירו את איכות חייהם כ"מספקת אותם ואפילו מספקת מאד". "שיעורים אלו הם ללא כל ספק מעל לנורמה – מה שרק מוכיח אילו יתרונות פסיכולוגיים גלומים בפעילות מוסיקלית ובעיקר בהשתתפות במקהלה", ציין פרופ' סטיוארט. תוצאות המחקר הראו כי נשים מפיקות יותר תועלת מהשתתפות במקהלות ובחוגי זמר לעומת גברים, מבוגרים יותר מצעירים, וההשפעה החיובית נרשמה במיוחד בקרב אנשים הסובלים מחרדות או שחוו לאחרונה מצבי שכול או אבל במשפחה. "פעילות השירה בצוותא נושאת בחובה את כל מה שניתן להגדיר כתרומה וכתועלת פסיכולוגית אפשרית: השירה במקהלה ממריצה את זרם הדם, משפרת את תיפקוד הריאות ומשחררת את האנדורפינים שמעניקים דחף חיובי למצב הרוח"", ציין עורך המחקר. בנוסף, חלק מהמדענים טוענים כי השתתפות במקהלה ובחוגי זמר מחזקת גם את המערכת החיסונית של הגוף – כיוון שפעילות זאת מגבירה את ריכוזי האימונוגלובין מסוג A בדם. פרופ' סטיוארט הדגיש כי להיבט החברתי של המקהלה, של ה"ביחד", יש תרומה מכרעת לממצאים. "אם התועלת היתה בהיבט הפיזיולוגי בלבד, הרי שאפשר היה להסתפק בכך שאדם יעמוד יום יום במקלחת וישיר להנאתו. אבל מסתבר שזה לא כך. האנשים ששרים במקהלה מצויים בקשר הדוק עם חבריהם, והפעילות דורשת את הקשר, התיאום והחשיבה ההדדית בין כל המשתתפים. להערכתי מדובר באפקט רב-עוצמה". עם זאת, המחקר מצא כי במה שקשור לרמת הבריאות הכללית, חברי מקהלה או קבוצות זמר נוטים לסבול יותר מבעיות בריאות שונות, כמו התקררות, הצטננויות, הידבקות במחלות עונתיות כמו שפעת ופגיעות במיתרי הקול. ----------------------------------------------------------------------------------------------------- למה כדאי לכם להתחיל לנגן / שירלי פרקש YNET 13.2.09 מה לנגינת מוסיקה ולבריאות שלכם? הרבה, מסתבר, ומחקרים רבים כבר סיפקו הוכחות. שירלי פרקש, מורה למוסיקה בעצמה, על נפלאות הנגינה בגילאים מתקדמים ועל השיפור המופלא שחווים אנשים שהחליטו יום בהיר אחד להתחיל לנגן, גם אם מוצרט הם כבר לא יהיו לימוד נגינה הוא כבר מזמן לא מה שחשבתם. אם כל מה שעולה לכם בראש הוא ילדה מ"בית טוב" שמנגנת פסנתר או תיכוניסט עצבני שמתחיל ללמוד גיטרה בהתלהבות אבל זורק אותה לפח אחרי חודשיים וחצי, תשכחו מזה. בשנים האחרונות הפך לימוד נגינה בגיל מבוגר, ואפילו מבוגר מאד, לתחביב פופולארי, בארץ ובעולם. ויש למבוגרים הרבה מאוד סיבות להתחיל לנגן הרבה אחרי אמצע החיים - מחקרים חדשים בתחום מדע המוח ומוסיקה מחזקים את הטרנד וטוענים שהוא מעכב את הזקנה, חשוב לבריאות ואף מונע מחלות גוף ונפש. בים האפשרויות, לימוד נגינה בגיל מבוגר נחשב לתחביב בעל השפעה חיובית ביותר על המוח. על פי איתן גלוברזוןן, מדען במרכז לחקר המוח באונ' בר-אילן, פסנתרן ומנצח, פעולת הלמידה בכלי היא שילוב של כמה גירויים שמופעלים בו-זמנית בכל הרמות, והמחקרים החדשים מגלים את ההשפעה המבורכת שיש לנגינה על כל המערכות. כל פעולה קשורה בהפעלת מאות שרירים, תיאום בן יד ימין ושמאל, וכן שליטה בגירויים אמוציונאליים רגשיים בו זמנית. מכאן נובעים הקשרים שונים לריפוי והקלה על מחלות כמו אפילפסיה, דיכאון או אלצהיימר. המוסיקה משנה את המוח: כך מנצחים את הזקנה בלה, ניצולת שואה בת 85, מנגנת ולס של שופן בידיים רועדות. האצבעות כבר נפוחות מדלקת פרקים ומזקנה, אבל הרופא שלה טוען שאין פיזותרפיה טובה מזו. נכון, זה לא נשמע כמו ברנבוים, אבל אחרי שנה וחצי יש כבר שיפור משמעותי בגמישות בין האצבעות ומצב הרוח שלה השתפר פלאים. כולנו מכירים אנשים שהמשיכו או עדיין ממשיכים להיות פעילים הרבה מעבר לגיל 70. הסוד לבריאותם, כך טוען לסלי באנט, תרפיסט מוסמך במוסיקה ועמית מחקר בנושא בריאות הנפש באונ' בריסטול, חבוי ביכולתם להמשיך ולגרות את מערכת העצבים שלהם תוך שימור הפעילות של גופם ונפשם. תרגולי נגינה יכולים להאט את תהליך ההזדקנות כי הם מפעילים גירויים במוח, ובכך מעלים את רמת האנרגיה בגוף. איך זה עובד? פול מאדול, מחבר הספר "ממוצרט עד טומטיס" ומטפל בשיטת טומטיס (שיטה שטוענת לשיפור באינטליגנציה מרחבית בעקבות האזנה למוצרט דווקא), טוען שלקשר אוזן- גוף יש השלכות קליניות. פרט לאוויר ומזון, שני ספקי האנרגיה הראשיים שהמוח שלנו חייב לקבל, הוא זקוק גם ל"אנרגיה תחושתית": פיסות מידע המגרות את חושינו. צלילים ותנועות יוצרים אנרגיה, והאוזן מתרגמת את האנרגיה לשדרים עצביים המועברים למוח. בגלל זה גורם שיר צבאי לגוף לנוע בצורה מסויימת בעוד שמנגינת הוולס גורמת לנוע בתנועות מעגליות. דרך האוזניים נוצר דיאלוג שעוזר לרכישת תפקודים מוטוריים, יציבה זקופה, מודעות לזמן ולמרחב ושפה. אז אם החלטתם ללמוד נגינה, הנה כמה דברים שרצוי לדעת קודם: אפשר להתחיל בכל גיל בגיל שמונה ההורים קנו לי את האקורדיאון הראשון שלי. הוא היה אדום ומבריק, והרגיסטרים שלו נצצו כמעט כמו העיניים שלי. באנט מסביר שלילד המתחיל ללמוד לנגן בגיל מוקדם יהיו יותר הזדמנויות לפתח מיומנויות פיזיות, ובגיל מבוגר יש רמת מקסימום אליה אנחנו יכולים להגיע. גלוברזון, לעומתו, טוען שמי שלא למד פסנתר מתחילים לנגן בכל גיל איך למצוא מורה טוב? גם כאן, כמו בחיים, כמעט הכל קם ונופל על המורה ורצוי להיפגש איתו לפני שמחליטים. מעבר לכימיה הראשונית, שימו לב אם הוא מוכן לסייע לכם בקניית כלי, אם הוא מתעניין בטעם האישי שלכם, ואם הרפרטואר שלו כולל גם שירים מוכרים. מורה טוב לא יפחד לתת לכם פידבקים חיוביים. מורה טוב לא שכח לנגן בכלי ואף ישמח להדגים לכם. שיטת ימאהה וסוזוקי למשל, מחייבות מורים ללמד עם כלי נוסף משלהם גם כמודל חיקוי וגם כדי ליצור דיאלוגים מוסיקליים. מורה טוב הוא מורה שמרגיש מה אתה מחפש ועוזר לך למצוא את זה. תלמידי המופלאים עזרו לי לגלות שלכל אדם יש סולם משלו. תלמידים פה מג'ור, למשל, אסור ללמד ברה מינור. הנה טיפ קטן: אם יצאתם מהשיעור לדוגמא במצב רוח טוב והאצבעות כבר מדגדגות לכם להתחיל, סימן שעליתם על מורה שיתן לכם את ההשראה הנכונה. והשראה, האמינו לי, זה כבר תשעים אחוז מהעבודה. עד גיל תשע, הסיכויים שלו לעשות את זה בגיל 40 כמעט אפסיים. ואני חולקת על גלוברזון. כמורה, אחרי עשרים ומשהו שנה של לימוד נגינה למבוגרים, אני יכולה להעיד את ההיפך. לימוד נגינה מאפשר למבוגרים לחזור להיות ילד ולהתרגש ממה ששכחנו מזמן. המשפט "אני מנגן רק בשביל הכיף", הוא סיבה מספיק טובה להתחיל. אנשים שמתחילים לנגן מעידים שדברים נוספים נפתחים להם בחיים, בזכות המוסיקה. חגית, 45, הלכה לקנות אקורידאון שחור חדש דווקא באמצע מתקפת הטילים שנפלו ליד הבית שלה באשקלון. הוולס הוינאי שהיא ניגנה בתוך האימה היה הדבר היחיד שהחזיר אותה לשפיות. רני, חבר מועצת עיריית גבעתיים, התחיל ללמוד אקורדאון בגיל 34, היום הוא בן 40 וכבר שנתיים הוא מופיע כסוליסט בפני קהל. אם מישהו היה אומר לו שזה מה שהוא יעשה פעם, הוא היה צוחק עליו. שלי, 65, מנגנת את הפרלוד של באך בדו מג'ור כשהיא צריכה חיבוק. אשתו של שלומי, 57, לא רצתה לשמוע צליל של אקורדיאון והוא נאלץ להתאמן במשרד בסתר. ביום הנישואים שלהם הוא קנה לה טבעת וניגן את השיר שהיא הכי אוהבת. מאותו יום הותר לאקורדיאון לישון בבית והאהבה חזרה למעונם. אתי, 39, מנגנת בפעם הראשונה בלוז וכבר מצאה נגן בס שאחרי חזרה אחת הפך לבן זוג. ארנון החליט בגיל 50 לקנות אקורדיאון אחרי שניצל מתאונת דרכים קשה. היום, חמש שנים אחרי, הוא כותב מוסיקה משלו ומקליט אותה בבית בכמה קולות. שירה, 62, התחילה לנגן בפסנתר וחיזקה את הקשר עם בנה הגיטריסט, אחרי שנים של נתק. באיזה כלי עדיף להתחיל לנגן? אם אינכם חשים כמוני בדחף מוזר ללמוד תופים, גיטרה בס או לפחות חצוצרה, ההמלצה הגורפת לכלי ראשון היא חד משמעית: פסנתר, או לחילופין, מקלדת חשמלית (תמיד אפשר אחר כך לעבור לפסנתר). כלי מקלדת נחשבים לכלים קלים יחסית ואפשר להגיע לתוצאות מהירות בזמן קצר יחסית. חשוב לציין: לא מתחילים ללמוד בלי כלי בבית. קודם קונים, אחר-כך לומדים. התפישה לפיה, "קודם נלמד ואחר כך נראה" או "אין לנו מקום בסלון" לא עובדת. למה? כי במוסיקה, כמו באהבה, אין תנאים. אדם צריך לפתח אינטימיות עם כלי הנגינה ואת זה אפשר לעשות רק בבית. הנה מה שהחבר של עדי, תלמידתי לפסנתר, אמר לה כשרצתה להכניס פסנתר הביתה: "זה או אני, או הפסנתר". הוא הלך, נשאר הפסנתר. מי מפחד להתחיל ללמוד מוסיקה? אדם שמבטל אפשרות של נגינה בכלי כי "בגילי האצבעות כבר לא גמישות" דומה לאדם שלא מתחיל להתעמל כי הוא "אף פעם לא עשה את זה". בין אם קיבלתם הכשרה מוסיקלית בעבר, או לא למדתם כלום, לא פעם תגיבו באופן רגשי זהה לאותו קטע מוסיקלי. בגלל זה, העבר המוסיקלי שלכם ממש לא רלוונטי. אני נוהגת להתייחס לתלמידי כבר בשיעור הראשון כמוסיקאים בתחילת דרכם וכך הם גם תופסים את עצמם בהמשך. קהל יש? קדימה לנגן. שירלי פרקש עם התלמיד ארנון חלק מהאנשים מגיע לשיעור הראשון מפוחדים עד מוות, סוחבים טראומת לימוד מהילדות או מתביישים לזייף. שטויות במיץ. כל מה שצריך זה תשוקה אמיתית ושיטת לימוד תווים ידידותית למשתמש. לימוד התווים הוא רק חלק מהרפרטואר המוסיקלי. פרט למקרים יוצאי דופן, רוב האנשים מצליחים להתמודד עם קריאת תוים. לימוד אלתור - טכניקה לביטוי רגשות מודחקים בגיל 19 הייתי על גג העולם. סיימתי 15 שנות לימוד נגינה, למדתי מוסיקולוגיה באוניברסיטה, הוראה ב"ימאהה" ובביה"ס רימון, וניגנתי בשלשה הרכבים. אבל כשהמנצח ביקש ממני לאלתר שמונה תיבות – קפאתי על מקומי. בדיעבד, היה זה הדבר הכי טוב שקרה לי כמוסיקאית. כמוסיקאית. חיים אלחנתי מוצא שפה משותפת עם בנו המוסיקאי היכולת לאלתר היא קודם כל טריק פסיכולוגי, ממש בבחינת "עוף גוזל". לעיתים קרובות דווקא המוסיקאים ה"רציניים" בעלי הכשרה ארוכה, יתקשו לשחרר את עצמם מכבלי הריסון המוסיקלי שנכפה עליהם בשיעורי המוסיקה הפורמליים. אלתור, ממש כמו הורמון ההתאהבות,מתפשט בגוף בחמימות. בהתחלה זה מפחיד, אחר כך אי אפשר להפסיק. תחשבו על זה – מוסיקה היא מאגר די-אן-אי רגשי וחושי של זיכרונות. בגלל זה אני יכולה להצטמרר מעונג מהרמוניית גוספל בכנסיה נידחת בהארלם, או מ"ונתנה תוקף" של דודו פישר ביום הכיפורים. אלתור היא דרך נהדרת להיזכר ואני רואה בו לימוד חובה. הוא משחרר אותנו מפחדים ומשיפוטיות, ודרכו אפשר להחצין רגשות פנימיים מודחקים, בין אם מדובר במוסיקת פופ או מה שמכונה מוסיקה "רצינית". הכל הולך, העיקר שתלמדו לעוף לבד. שיטה לימוד ידידותית למשתמש לשיטת הלימודים האורתודוכסית יש הרבה יתרונות: פיתוח הטכניקה, הסולמות, הישיבה המדויקת, משמעת האימונים, לימודי התיאוריה. השיטה הזו מצמיחה מה שאני מכנה "חיילי מוסיקה" נאמנים, ואחת למליון גם כמה גאונים עוצרי נשימה. מספרם הגדול של פליטי השיטה הזו שחוזר בגיל מבוגר לנגן, אפוף בפחדים וטראומות, הוא קצת מטריד. נכון שככה יותר קל לנגן עם הפילהרמונית בגיל שבע, אבל בכל זאת, תמיד היה פה משהו קצת יותר מדי פתולוגי בשבילי. משהו היה חסר. אולי בגלל זה שיטת הלימוד שאימצתי לעצמי, יוצאת מתוך הנחת בסיס הפוכה: קודם כל לב, אחרי כן אצבעות. אני לא מתייחסת ללימוד כאל ציון דרך באולימפיידה אלא כאחד הכלים היותר עוצמתיים בשיפור נפש האדם. אחד היסודות החשובים ביותר שמעניקה לנו המוסיקה, היא חופש. כל מה שאתה צריך לעשות בתור מורה זה להכניס אותו למגרש המשחקים, להסביר לו קצת על כל משחק, ואז לתת לו לשחק. ברגע שאתה כובל אותו בטכניקה בלבד, הוא עלול לשכוח את האינסטינקטים שלו, את הדמיון, הרגש והכי חשוב: ההנאה המשכרת. תזכרו: המוסיקה תשחרר אתכם לחופשי, ומהחופש הזה יקרו ניסים. תמיד אפשר לתרגל טכניקה דרך מנגינה מוכרת, ולא דרך תרגיל יבשושי משעמם. אני אוהבת להפציץ את התלמידים בגירויים מוסיקליים בו זמנית: האזנה, נגינה, אלתור, שמיעה, נגינה בהרכב, רפרטואר במספר סגנונות שונים וכו'. אז יכול להיות שלא יזמינו אתכם להופיע בקרנגי-הול בביקור הבא בניו יורק, אבל מצד שני, בכל פעם שתשבו לנגן, יעלו בכם דמעות של התרגשות. יודעים מה? זה מספיק לי. סביבה תומכת: אנחנו פה להפריע את מנוחת השכנים ההורים שלי בהחלט היו הורים מעורבים. "תראי את האצבעות של הפיציקטו", אמא שלי לחשה לי באמצע הפולקה המפורסמת של שטראוס. "תתני יותר קרשנדו פה", שאג אבא שלי כשניגנתי את "לה דונה א'מובילה" של ורדי. לא עזר שהסברתי שזה מתחילים לנגן בכל גיל כמה פעמים בשבוע צריך להתאמן? כמה פעמים בשבוע צריך לדבר כשמאוהבים? כמו באהבה, זה לא עובד מהראש. אם אין בני משפחה שיעודדו, צריך להכניס את זה לסדר החיים. איך אמרה פעם מורה אחת? תתאמנו רק ביום שאתם אוכלים. אפשר לגנוב עשר דקות פה, ועשר דקות שם. לא צריך לשבת שעתיים במרוכז, אבל לא לשכוח. רק אל תשתגעו כמו אביהו התלמיד שלי, שבמקום לקום בשש ולפתוח את המשרד הוא קם בחמש ומנגן בשקט באמבטיה כדי לא להעיר אף אחד. ככה זה כשמאוהבים. לא כתוב בתווים. "אז תנגני לפי איך שאני שר", הוא התעקש. הם היו שם כשניגנתי, אפילו אם רק הקשיבו מהמטבח. בכל מוצאי שבת המשפחה שלי היתה מבקשת ממני קונצרט מיוחד. כל שיר שטעיתי בו נקרא "עיבוד" וכל נעימה חדשה היתה "יצירה". בגיל תשע וחצי, אחרי שלושה חודשי לימוד, החלטתי להפסיק ללמוד כי התקשיתי בנגינת שיר מספר 13 בחוברת. "זה שיר טיפשי ומטומטם", צווחתי, "וזה אקורדיאון טיפשי ומטומטם ואני אזרוק אותו למטה". אמא שלי, שעבדה די קשה בשביל האקורדיאון האדום הזה, הציעה בשקט משהו אחר. "תחשבי שזה שיר על הטיפות של הגשם שיורדות עכשיו". ניסיתי שוב והשאר היסטוריה. גם אם קהל היעד היחיד שיש לך בבית הוא חתול שמן ומשועמם, זו לא סיבה לתת לו להתחמק. בין אם זה הורים, בן זוג, ילדים, או השכנים מקומה שניה, נגינה היא סוג של תקשורת סביבתית ואולי זה הזמן לספר על השכן החדש מקומה ראשונה שמנגן כל כך יפה בפסנתר עד שכל נשות הבניין דופקות על דלתו לפחות פעם ביום, לבקש קצת סוכר. כשתלמיד אומר לי שהוא מפחד לנגן בקול שלא לעצבן את השכנים, אני מזכירה לו שאנחנו פה בשביל להפריע את מנוחת השכנים. לא בין שתים לארבע, בסדר, נודניקים, אבל פידבק הוא פידבק הוא פידבק. תעשו קונצרט אחת לשבוע, תנגנו במרפסת, תזמינו מישהו לקפה ואקורדיאון, רק תעשו לי טובה, אל תנגנו לבד, בחושך. הכותבת היא מורה לנגינה בפסנתר, קלידים ואקורדיאון , עיתונאית ומנחת מורים ב"שיטת נחמה" --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- נפלאות המוסיקה - מצגת אימרות חכמות ותמונות La musique.pps-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- שרים ביחד / רבקה בר אוגוסט 2009 השירה ביחד ("שירה בציבור" , "שירת רבים", "שירה בצוותא") תופסת מקום נכבד בשדה המוסיקה בארץ. בשורות הבאות אביא ממצאי מחקר פרטי שעשיתי במהלך שנים רבות של עבודה כמנחה ומגישה של מועדוני זמר ברחבי הארץ. המחקר בדק מהם השירים הפופולריים, האהובים והשגורים ביותר בשיכבת הגיל 45-75. הרכב הקהל היה מיקרי - מעורב, ללא הבחנה של מוצא עדתי או השכלה. להלן 50 השירים הפופולריים ביותר: שם השיר לחן מילים שבחי ירושלים א. מדינה מקורות שכשנבוא יווני – א. קונדיס ע. מוהר תודה יווני - עממי ע. חיטמן על כל אלה נ. שמר נ. שמר אילו ציפורים צרפתי – ז'. קלבה נ. שמר אור נ. שמר נ. שמר אח יא ראב נ. הירש ח. חפר איפה הן הבחורות ההן רוסי - עממי י. גמזו גשר צר מאד ר' נ. מברסלב ר' נ. מברסלב לכל אחד יש ש. שבת ע. חיטמן אהבת פועלי הבניין נ. שמר נ. שמר כל הכבוד ד. זלצר ד. אלמגור רוזה ד. זלצר ח. חפר עוד לא אהבתי די נ. שמר נ. שמר חוף קיסריה (אלי) ד. זהבי ח. סנש אני גיטרה נ. שמר נ.שמר ארץ ארץ ש. פייקוב ש. פייקוב תכול המטפחת רוסי - י. פטרסבורסקי א. שלונסקי לבלבו אגס וגם תפוח רוסי - מ. בלנטר נ. פניאל בקיץ הזה תלבשי לבן נ. שמר נ. שמר בשנה הבאה נ. הירש א. מנור גן השיקמים י. זראי י. יצחקי בת שישים ק. אשרת ד. מנוסי ים השיבולים ח. אגמון י. קינן פתאום עכשיו, פתאום היום (אהבתיה) י. הולנדר ת. אתר החגיגה נגמרת נ. שמר נ. שמר הכל פתוח נ. שמר נ. שמר הללויה לעולם ק. אשרת ש. אור העיר באפור נ. שמר נ. שמר חורשת האקליפטוס נ. שמר נ. שמר עוד לא תמו כל פלאיך ר. קליינשטיין ט. טהרלב עוד סיפור אחד של אהבה ע. חיטמן ע. חיטמן כאלה היו הימים רוסי-צועני- ב. פומין מ. הרטבי כשהלב בוכה ש. אלבז י. גיספן לא נפסיק לשיר ד. זלצר ח. חפר מה אומרות עיניך מ. זעירא י. שנהר נוף ילדות ש. ארצי ש. ארצי נערה ממש אוצר א. סאן י. אופן סימונה מדימונה ש. וייספיש ח. שלמוני עושה שלום במרומיו נ. הירש מקורות ציפורים נודדות א. נצר י. טהרלב ערב של שושנים י. הדר מ. דור קרנבל בנחל י. רוזנבלום ל. נאור יחזקאל ש. קראוס ח. חפר מלכות החרמון א. נצר י. כץ בלדה לשוטר נ. הירש א. מנור שיר הרעות ס. ארגוב ח. גורי שיר לשלום י. רוזנבלום י. רוטבליט אדון עולם ע. חיטמן תפילה

חזור לדף הקודםהדפס כתבהשלח כתבההוסף תגובה לכתבה
שיתוף